הארגז האחרון יצא, הרצפה מלאה אבק מהעקבות של הנשיאה, ובעל הדירה מגיע בעוד שעה. מי שיוצא מדירה שכורה מגלה שההובלה לא נגמרת ברגע שהמשאית נוסעת: עדיין צריך לשטוף, לצלם, לקרוא מונים ולחתום, ורק אחר כך למסור מפתחות.
אחרי שהתכולה יצאה: מצלמים לפני שמוסרים.
ציר זמן: חודש, שבוע, יום
מה שלא מצולם ולא רשום ביום המסירה כאילו לא קרה, ולכן יש ליום הזה סדר אחד: הדירה מתרוקנת, נשטפת ומצולמת, קוראים את המונים, עוברים עם בעל הדירה בחדרים וחותמים על דף המסירה. את ההכנה מתחילים כחודש קודם: קוראים בחוזה מה כתוב על החזרת הדירה, ניקיון, צבע, מה נשאר ואיך מוסרים. זה גם הזמן להחליט מה עושים עם רהיטים ישנים שלא עוברים איתכם: למכור, לתרום או לפנות, כל אחד עם הזמן שלו.
בשבוע שלפני בודקים איך מודיעים על העזיבה לרשות ולתאגידים, ומעדכנים גם את ועד הבית. ביום שלפני מסיימים לארוז כך שהדרך לדלת פנויה, ומניחים בצד מטאטא, מגב, חומרי ניקוי, שקית לאשפה האחרונה וטלפון טעון, דברים שלא נארזים עם התכולה. רשימת הפעולות כתובה בצ׳קליסט המסירה סביב יום ההובלה.
מה מצלמים בכל חדר
מצלמים כשהדירה ריקה ונקייה, אחרי שהפריט האחרון יצא. הנשיאה עצמה עלולה להשאיר שפשופים, אבק ועקבות נעליים, ולכן מתחילים לצלם כשהמובילים כבר יצאו והרצפה יבשה אחרי השטיפה. בכל חדר מצלמים קודם תמונה רחבה מהפתח, ואחריה את הקירות, הרצפה, פינות התקרה, החלונות, הדלתות והידיות.
מה שקל לשכוח: פנים הארונות והמגירות במטבח, הקיר שמאחורי הדלת, מסילות החלונות והתריסים, רצפת המרפסת והמחסן, תיבת הדואר וקיר חדר המדרגות אם הנשיאה עברה לידו. את התמונות שומרים בתיקייה אחת עם התאריך בשם, ובנפרד מצילומי הכניסה לדירה, ומגבים אותה גם במקום נוסף, כדי שלא תלך לאיבוד עם הטלפון. התמונות האלה נועדו לבעל הדירה ולכם, כדי להראות את מצב הדירה אחרי הפינוי והניקיון, ולכן אין בהן צורך בתמונות של חפצים אישיים.
מונים ומפתחות
את קריאות המונים רושמים סמוך למסירה, ואת המפתחות מוסרים בסוף, אחרי החתימה. בשני המקרים רושמים ברגע שזה קורה, ולא משחזרים אחר כך. קוראים ומצלמים קרוב ככל האפשר לרגע שבו מוסרים את המפתחות, ועדיף שבעל הדירה או מי שבא במקומו יהיה שם בזמן הצילום, ושבתמונה ייראו הספרות וגם מספר המונה.
המונים לא בכל דירה בתוך הדירה: הארון עשוי לעמוד בחדר המדרגות, והמפתח אצל הוועד. איפה המונים עומדים ומי מצלם מפרט את הסבב: מתי, איפה, איך מצלמים ולאן הקריאה נשלחת. למים ולחשמל מבקשים בדרך כלל קריאה ותאריך, ועל חברת החשמל לדעת גם לאן לשלוח את החשבון האחרון. המפתחות נספרים לפי הדלתות שהם פותחים: הדירה, המחסן, תיבת הדואר, כניסת הבניין, השער ושלט החניה. מניחים את כולם יחד, מצלמים ורושמים בדף. את המפתחות מוסרים אחרונים, אחרי שבעל הדירה עבר איתכם בחדרים והדף נחתם, ואין סיבה להשאיר אותם אצל שכן או בתיבת הדואר.
ההובלה נגמרת לפני המסירה.
ניקיון וצביעה
מנקים אחרי שהתכולה יצאה, כשהרצפה פנויה. אם צריך לצבוע משהו, זה נקבע לפי החוזה, לפני שמישהו לוקח מברשת. קודם קוראים מה כתוב על ניקיון, על קירות ועל תיקונים. סעיף שאינו ברור שולחים בשאלה כתובה לבעל הדירה, עם תמונה של המקום, ומבקשים תשובה לפני יום המסירה.
את התשובה רושמים בתיקייה, ליד התמונות, עם התאריך שבו התקבלה. מי ששאל מראש לא מגלה בדלת שהסעיף שהבין אחרת נתפס אחרת, וההובלה שהסתיימה לפני שעה לא נהפכת לסבב ניקיון בלי סוף. ואם נשאר סימן שלא יורד, מצלמים אותו, כותבים מה ניסיתם ושואלים מה עושים, ולא מניחים שהוא ייעלם מעצמו.
מה ההובלה בדירה שכורה
דירה שכורה היא לעיתים דירה קטנה: חדר, שניים, מטבחון. כשהעבודה היא הובלת דירה כשהפינוי מתקרב, ההתחלה היא רשימה של מה עובר ומה נשאר, כי חלק מהריהוט שייך לבעל הדירה, ומה ששייך לו לא עולה על המשאית. את הרשימה כותבים מול החוזה ומול בעל הדירה.
בהודעה למוביל מוסיפים את שעת המסירה שסוכמה, כי היא חלק מהבקשה: ההעמסה צריכה להסתיים לפניה, והיום מתוכנן לאחור ממנה. מוביל שיודע שיש ניקיון וצילום אחרי ההעמסה לא קובע שעה שאי אפשר לעמוד בה, והלקוח לא מגלה שהמשאית חיכתה לרגע הלא נכון. כשהשעות לא מתחברות, חוזרים לבעל הדירה לפני יום המעבר ושואלים אם אפשר להזיז אחת מהן. ייתכן שכן וייתכן שלא, ומשאית שמחכה ליד בניין סגור היא סיבה טובה לשאול מראש.
שתי שעות: מסירה וכניסה
אצל מי שעובר בין שתי דירות, מה שקובע את התוכנית הוא לא ההובלה עצמה אלא המרחק בימים ובשעות בין שני רגעים: מתי מוסרים את הישנה ומתי המפתחות החדשים בידיים. מה קורה בין סיום החוזה לכניסה מפרט שלושה מצבים: המפתחות מגיעים לפני הפינוי, באותו יום, או אחריו.
כשהמפתחות החדשים מגיעים קודם, יש מרווח ואפשר לעבור בשלבים. באותו יום צריך להתאים בין שתי שעות מסירה, ולכן ההעמסה צריכה להסתיים לפני שעת המסירה, עם זמן לניקיון ולצילום. ואם המפתחות החדשים מגיעים אחרי המסירה, מתכננים מראש לאן החפצים יסעו ואיפה ישנים בינתיים. ללילה אחד בין הדירות מחפשים פתרון ללילה, ובנפרד מקום שבו הרהיטים ימתינו, ומפרידים תיק קטן שנשאר איתכם: בגדים, מסמכים ותרופות.
הרשות, התאגידים ודירת שותפים
בשבוע שלפני העזיבה מודיעים לרשות על התאריך שבו ההחזקה מסתיימת. בהמפתחות עברו, החשבונות לא מתואר איך מודיעים ומתי, ומה מצרפים, כדי שהחשבון על הדירה שעזבתם לא יגיע אליכם בעוד שבועות.
ובדירת שותפים או בדירת סטודנטים, השאלה מי לוקח מה נשאלת מראש. במעבר קטן לדירת סטודנטים מתוארים המסמך, הרשימה האישית והחלוקה בין החפצים, שמקצרים את יום המסירה ומונעים ויכוח על ספה.
דף המסירה
דף המסירה החתום הוא התוצאה של כל זה: תאריך, שעה, מונים, מפתחות ומצב הדירה. מצלמים אותו מיד עם החתימה, ושומרים את הצילום עם כל מה שנאסף. מי שהגיע לשם עם תיקייה מסודרת מסיים את המסירה בדקות ולא בשעות. אם משהו לא תואם, פונים עם התמונות והדף, ומבקשים תשובה בכתב.
בסוף, ההובלה נגמרת לפני המסירה, והמסירה נגמרת רק עם החתימה. מי שתכנן את שתיהן כאירוע אחד יצא מהדירה עם מפתחות ביד, תיקייה בטלפון ולב קל, והדירה החדשה חיכתה לו בסוף היום, עם מעט ארגזים ומעט שאלות פתוחות.